דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

דעה: אתגרי החינוך בישראל

הפער הבין שכבתי: האם עוד אפשר לנקות את הלוח?

  ועדת חברה

ישנה הגדרה מקובלת למושג 'חינוך', שלפיה משמעו הוא "המאמץ המכוון של החברה ושל יחידים בה להשפיע על אופיים של מושאי החינוך, לשנות התנהגות ולפעמים אף לכפות נורמות רצויות". החינוך על פי הגדרה זו , הוא תהליך המשפיע הן על חיי הפרט והן על דמות העם, הוא אחד הגורמים המעצבים את ההווה והוא גם חוליה המקשרת בין העבר לעתיד. החינוך משקף את מצב החברה ואת האידיאלים והשאיפות הנעלות ביותר שלה.

אחד האתגרים הגדולים ביותר של מערכת החינוך הוא ההתמודדות עם הפער המתגלע בתוכה בין הרצוי למצוי. החינוך נקרא להיות אחד המכשירים המרכזיים להגשמת החזון היהודי, הציוני והחברתי. האמונה בכוחו של החינוך נטועה במסורת יהודית עתיקת יומן הטוענת "תלמוד תורה כנגד כולם", ובמורשת של עם שמאז ומעולם ראה בחינוך ובלימוד לשמו אמצעי לשימור הקיום הלאומי, אך היום צריכה מערכת החינוך להתמודד עם בעיות יומיומיות של מסורות שונות, שפות זרות, השקפות חברתיות לעתים מנוגדות ומערכות ערכים לא אחידות, וכל זאת בתוך חברה פלורליסטית, המתקשה להתמודד עם חזונה ולשמש דוגמה לדור הצעיר שלה.

מערכת החינוך בישראל , כמערכות חינוך במדינות דמוקרטיות אחרות, ניצבת בפני מספר בעיות יסוד. ראשית, בעיית היחיד בחברה: צירוף זה מעמיד דילמה באשר ליחס שבין הילד – הפרט שהוא מושא החינוך, לבין החברה שהחינוך משרת את צרכיה. מערכת החינוך שואפת מחד לקדם כל ילד ולסייע לו לממש את יכולותיו, ומאידך עליה להכשיר אותו לחיות בחברה על פי נורמות מוסכמות
שנית, בעיית חינוך וחברה: מערכת החינוך נתבעת על ידי החברה לחנך לערכים. את סמכותה שואבת המערכת מאותה חברה שבה היא פועלת, חברה שלעתים קרובות אינה חיה על פי הערכים אליהם היא שואפת. קיים קושי רב לקיים מערכת חינוך ולחנך ללא מופת אישי.
בעיה שלישית היא בעיה של שוויון מול תחרות: מערכת החינוך נדרשת לחנך לחברה שוויונית ושיתוף פעולה, ועם זאת היא מעודדת להישגיות, ולעתים קרובות תחרות עם הזולת.
הבעיה הרביעית (הנגזרת מן הקודמת) היא בעייה של כמות מול איכות - קיימת דילמה בין הדגש על "חינוך לכל" לבין טיפוח הפרט המצטיין.

מתוך מבחר האפשרויות של קשר בין חברה וחינוך בחרה החברה הישראלית להציב בפני החינוך שני אתגרים מרכזיים, האחד חברתי והאחד ערכי. החברתי מתייחס – לקידום תלמידים משכבות המצוקה, וניתוק עתידם החברתי מקשר כלשהו למצבם של הוריהם, על ידי העלאת רמת השכלתם. בנושא הערכי - ישנה חתירה להעמקת זיקתו של הנוער לעם ישראל, למדינת ישראל ולתרבות היהודית לדורותיה.

האתגר הניצב בפני המערכת הוא התמודדות עם הבעיה החינוכית שיוצר הפער בין ההישגים הכלכליים-חברתיים-מקצועיים של בני השכבות המבוססות ובין אלה של בני שכבות המצוקה, הממוקמות בדרך כלל בשולי המפה הגיאוגרפית ושולי החברה.

הגורמים לפער


המערכת החינוכית בישראל היא מגוונת, רחבה ועמוקה והיא מופעלת על–ידי רבים, העושים מלאכתם נאמנה, מלאכת הקודש של החינוך, ההדרכה וההוראה. היא חלק אורגני ממערכת חברתית מורכבת ומסובכת, וקשה להבינה ללא הבנת תהליכים חברתיים מרכזיים.
פתיחת שעריה של מדינת ישראל, לעלייה יהודית מכל העולם, הביאה עולים רבים, חסרי אמצעי קיום כלכליים משל עצמם. חלק גדול מאותן עליות הגיע מארצות שבהן לא הייתה ידועה מערכת המושגים הטכניים של התרבות המערבית ולא נרכשו הידע והניסיון של חיים בחברה דמוקרטית. עובדה זו גרמה קשיי הסתגלות גדולים של עולים אלה, שהיו ברובם מארצות האסלאם, אל תוך המציאות הדמוקרטית והטכנולוגית של מדינת ישראל.

יש הטוענים כי הזרות התרבותית בין עולים אלה ובין התרבות השלטת בישראל גרמה גם מידה מסוימת של הפליה כלכלית, בעיקר בלא יודעין ולמרות ה"אידיאולוגיה" האחדותית של קיבוץ גלויות. התוצאה הייתה שרבים מבין העולים מארצות ערב לא החלו את קידומם הכלכלי באותו קו זינוק כמו עולים שהגיעו ארצה בשנים מאוחרות יותר. אותה נקודת התחלה קשה קבעה במקרים רבים גם את גורל הדור השני והיא נתפסת כאחד הגורמים העיקריים לפער.

מאז תום מלחמת העולם הראשונה הייתה היהדות האירופאית הגורם המעצב ביישוב היהודי בארץ. הם אלו שעיצבו את דפוסי התרבות והארגון של המדינה. אל תרבות עירונית ותעשייתית זו הגיעו העולים הרבים מארצות ערב, שבחלקן הגדול הן כפריות. הפגישה בין שתי התרבויות והמסורות השונות הללו גרמה למשבר. בישראל התפתח תהליך של כפייה תרבותית, של לחץ לשינוי דפוסי התרבות של העולם ולנטישת מסורת האבות. את מקומן תפשו תחרותיות פרועה, נהנתנות חסרת התחשבות ורדיפה אחרי בילוי ובידור.

בחברה הישראלית החורטת על דגלה את המחויבות לאחדות, לחתירה לשיווין, ולזכות הפרט לחינוך וקידום, מצב של פער כפוי בין קבוצות באוכלוסיה חותר תחת עצם קיום החברה. הוא שלילי מבחינה אידיאולוגית, מתסיס מבחינה חברתית וגורם לרגשי נחיתות בתוך החברה.
מדינת ישראל מייחסת לחינוך תפקיד מרכזי בצמצום הפערים, בהקניית השכלה וערכים משותפים ליוצאי גלויות שונות ובשילובם החברתי. מבחינה חינוכית צמצום הפער פירושו השוואת הישגי התלמידים משכבות המצוקה (הפריפריות) להישגי התלמידים משכבות מבוססות.

החינוך בישראל נתקל בבעיות שונות, חלקן אוניברסאליות וחלקן ייחודיות, אך עם ישראל היה תמיד "עם לומד"; האמונה בכוחו של החינוך ליוותה אותו בכל הדורות, ואני מאמין בכל לבי כי יש להמשיך ולחפש דרכים להעמקת החינוך, מפני שהחינוך הוא הקשר היחיד בין העבר והעתיד, בין הרצוי והמצוי.

הקליקו והגיבו למאמר זה

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
כיף לקרא שיש עוד אנשים חושבים במערכת החינוך
אלון (26/06/2011 20:27:11)
1. דני (5/03/2009 09:28:53)
2. ים שהרבני (10/03/2009 00:42:22)
3. 
כמה כיף לקרוא ולהבין שיש עוד אנשים חושבים במערכת
רועי (10/03/2009 19:19:25)
4. אלמוני (23/02/2015 17:29:08)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות