דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

גם אני הוספתי צ.ב.ע לחיים

פעילות שמחזירות לילדות
פעילות שמחזירות לילדות

הכל החל בקריאת הודעה תמימה בפורום שלי. באופן טבעי עיני נדדו לחתימה: "גם אני הוספתי צ.ב.ע לחיים!" זה סיקרן אותי באופן מיידי.

 

ככה התוודעתי לצ.ב.ע - צעירים בונים עתיד, עמותה אשר עובדת עם ולמען ילדים, למטרות צמצום פערים חברתיים. באותה תקופה הרגשתי שיש לי הכל בחיים אך חסר לי כל כך הרבה. מבפנים. משהו ממלא. מיד זיהיתי את ההזדמנות שנפתחה בפני. שלחתי מייל עם בקשה להתנדב, ומשם הדרך למרכז בבית ספר הירדן היה עניין של זמן. הדבר המרכזי שידעתי זה שמתחילים את הפעילות לאחר החגים. חיכיתי בצפייה מרובה. אפשר לומר שאפפה אותי התרגשות מהולה בפחדים, פחדים ללא ביסוס, כמובן. הרי היה לי ניסיון עם ילדים, במיוחד במסגרות התנדבותיות שכאלו.

 

כשנערכה פגישת הכרות עם המתנדבים במרכז הירדן, הרגשתי דיי הרגשתי שקצת איבדתי את עצמי, אולי כי רובם מתנדבים 'חוזרים' שמכירים זה את זה, את הילדים, את הלך הרוח של המקום, של הרכזת, של בית הספר. בשבילי הכול היה חדש. בית ספר הירדן ממוקם בשכונת התקווה, שם כמעט ולא יצא לי להיות, מה שגרם לי לחוש קצת זרה. כאילו תלשו אותי ממרכז תל אביב, וזרקו אותי בשכונה רווית משפחות, ילדים, ומנטאליות אחרת. שונה ממה שאני מכירה ממרכז תל אביב הגועשת. אני זוכרת טוב את ההליכה הראשונה שלי מתחנת האוטובוס לבי"ס, הכול היה נראה לי כמו סרט, הרגשתי את המצלמה עוקבת אחרי, שמעתי את הבמאי צועק ברקע. אבל לא. הנה, הגעתי למציאות של עצמי, ולמציאות של הילדים שאחנוך.

ילדים זה עם חכם. מאוד. זה אחד הדברים שהספקתי ללמוד עליהם, מהזמן הקצר שלי במרכז. אפשר לומר שכשהם רוצים, הם יודעים יפה לדרוש ולקבל את מבוקשם. לקח לי כמה וכמה מפגשים להבין את הדבר הבסיסי הזה, אבל ברגע שזה הגיע לתודעה, הרגשתי שיש לי חיבור טוב יותר איתם, כאילו הדיבור נהפך קל יותר, התקשורת זרמה והצלחתי להבין אותם מצוין.

 

כדי שתבינו על מה אני מדברת, כדאי שתכירו את מבנה הפעילות שמתרחשת שם כל שני וחמישי אחר הצהריים. מתחילים במליאה, כל הילדים והמתנדבים מתכנסים למשחק קצר, בדרך כלל הכרות בין המתנדב והילד. אחר כך מתפזרים לשעה לימודית, בשעה זו כל מתנדב מצוות עם ילד אחד עד שלושה ילדים קבועים לאורך השנה. החלק השלישי הוא הכי כייפי בשבילי. שעה חברתית, פעילות קבוצתית של כל הילדים עם כל המתנדבים בכיתת האמנות. ואז אפשר לתת לדמיון להשתולל וליצור ממש כמו בכיתה ד'. 

השנה יש לנו בצ.ב.ע סיפור מסגרת; התחלנו עם פעילות של יצירת כלי תחבורה על מנת שיהיה לנו קל במסע, המשכנו עם יצירת המנון לקבוצה, המשכנו בחתימה על חוזה משותף (כללים שנכתבו על ידי הילדים בעצמם), חוזה שעליו חתמו כל הילדים וכל המתנדבים על מנת לשמור על כללי התנהגות נאותים בפעילויות. בהמשך היו פעילויות שונות, אירוחים וגם ערב ההורים שנחל הצלחה גדולה ומחויכת מצד כל המתנדבים, הרכזת ומנהלת האזור. 

אין ספק שיש לשעתיים הללו משמעות רבה ממה שנדמה על פני השטח. אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו מסתתר ילד קטן. ילד שרוצה עוד קצת חיבוק ותשומת לב, החל מאלו שיצאו כבר לפנסיה ועד אלו החיילים, הקצינים, והתלמידים שמעניקים מזמנם למען הילדים. לעבור דרך מחסום של ילד זה הדבר הכי מרגש שיכול להיות, מפני שברגע שפורצים אותו, הנתינה הדו צדדית היא אין סופית, היא ממלאת אותי באנרגיות חדשות כל פעם, אפילו אם הגעתי לפעילות אחרי יום מתיש בעבודה. אין לי ספק בכך שלהעניק בין שעתיים לארבע שעות שבועיות למענם זו ההחלטה הכי טובה שהגעתי אליה השנה. 
 
 
 
עמותת צ.ב.ע - צעירים בונים עתיד - היא עמותה לשינוי חברתי, הפועלת להקטנת הפערים ולהגברת המעורבות והאחריות האישית בחברה הישראלית. העמותה מפעילה עשרות מרכזי העשרה לילדים בשכונות מעוטות הדמנויות בכל הארץ. המרכזים המופעלים באמצעות מתנדבים פועלים במטרה לאפשר לילדים הזדמנות שווה למימוש והגשמה עצמית. צ.ב.ע מוכר כארגון מוביל בישראל באיכות הפעילות החינוכית-חברתית וכן בהפעלת מתנדבים בהיקף גדול.

אתר העמותה
להתנדבות
הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות