דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

יומולדת עצוב, רון

יומולדת עצוב. רון ארד. (הגדלה)

השבוע רון ארד בן 50.
כן, אתם שומעים נכון.
רון קפא בתודעת כולנו כנווט צעיר ויפה, עם בלורית שחורה ומבט תמים.
כשנפל בשבי, היה צעיר בן 28. כמעט מחצית מחייו הוא נעדר.
קשה להאמין.
רון גדל בהוד השרון, למד בפנימייה הצבאית לפיקוד בתל-אביב והתגייס לחיל האוויר ב-1976. ב-1979, סיים את קורס הטיס כנווט. ב-1986, היה סטודנט בטכניון, נשוי לתמי ואב ליובל הקטנה.
ב-16 באוקטובר 1986, יצא ארד כנווט במטוס "פנטום" לתקיפת מטרות מחבלים באיזור צידון.
תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת כנף המטוס, ובשל כך נטשו הוא והטייס את מטוסם מעל לבנון.
הטייס חולץ במבצע נועז, אך רון נלקח בשבי ארגון "אמל" השיעי (התקווה).
הציפייה הייתה שיחזור במהרה.
במו"מ חשאי שנערך, הציג הארגון את דרישותיו תמורת החזרתו של רון.
ממשלת ישראל סירבה לעיסקה, לא מעט בשל עסקת ג'יבריל השנויה במחלוקת שנערכה כשנה קודם לכן, שבה שוחררו כ-1150 אסירים - חלקם הגדול עם דם על הידיים, תמורת כ-3 שבויים ישראליים ממלחמת לבנון הראשונה.
בשנה הראשונה לשביו, הגיעו מרון שלושה מכתבים ותמונה.
במאי 1988, ארגון "אמל" התפצל בשל חילוקי דעות פנימיים. מוסטפה דיראני, קצין המבצעים של הארגון, חטף את רון, עינה אותו, הכניס אותו לבגאז' מכוניתו והציע אותו לכל המרבה במחיר.
ממאי 1988, למעשה, נעלמו עקבותיו של רון.
ישראל עברה לצעדים צבאיים, וב-1989 חטפה סיירת מטכ"ל את השייח עבד-אל-כרים עובייד, סמכות רוחנית ודתית חשובה בדרום לבנון. המטרה - קלף מיקוח שישמש את ישראל במו"מ עתידי על החזרתו של רון. כעבור כחמש שנים, ללא כל סימן חיים מרון ארד, שוב סיירת מטכ"ל, שחוטפת הפעם ממיטתו בלבנון את מוסטפה דיראני, האדם האחרון מבחינתנו שראה את רון ארד בחיים. דיראני נחקר ממושכות, אך אינו מספק מידע חדש.
על פי המידע המודיעיני שמוצלב עם חקירתו, דיראני מכר את רון ארד תמורת 300,000 דולר לגורמים פרוֹ-איראניים. דיראני נשאר בכלא כקלף מיקוח נוסף.
השנים חלפו, ללא סימן חיים.
בארץ, נערכו הפגנות וצעדות.
הבלונים הכחולים הפכו לסמל לשחרורו, כמו גם הסיסמה "רון ארד, לחופש נולד".
אהוד מנור כתב שיר מרגש בביצועו של בועז שרעבי "כשתבוא...".

בספטמבר 2000, נחטפו ללבנון שלושת חיילי צה"ל, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועאד. כעבור כשבוע, נחטף ללבנון האזרח אלחנן טננבאום בנסיבות מפוקפקות.
בנובמבר 2001 הוכרזו החיילים כחללים שמקום קבורתם לא נודע.
ב-2002 קבעה ועדה בראשות השופט אליהו וינוגרד, כי הנחת העבודה היא שרון ארד חי.
ב-2003 החלה להירקם עסקת שבויים בין ישראל וארגון החיזבאללה, שדרש את שחרורם של מאות אסירים, וביניהם השייח עובייד ומוסטפה דיראני, תמורת החזרת החיילים וטננבאום.
ממשלת ישראל הכריעה בעד העיסקה ברוב של 12 מול 11 שהתנגדו, ומבצע "תכלת לבן" יצא לדרכו.
ב-29 בינואר 2004, נחתו בשדה התעופה בלוד שלושת הארונות של חיילי צה"ל, שהובאו לקבורה.
אלחנן טננבאום שוחרר אף הוא בעיסקה, נחקר ולאחר מכן נחתמה עימו עסקת טיעון.
בעיסקה שחררה ישראל כ-400 אסירים פלסטיניים, 35 לבנונים וסורים ו-59 גופות.
בין המשוחררים, השייח עובייד ומוסטפה דיראני, שהתקבלו בלבנון כגיבורים.
רון ארד לא נכלל בעיסקה. הוא נשאר אי שם.
השבוע הוא בן 50.
יומולדת עצוב, רון.

הכותב הוא מנכ"ל חברה טובה

הקליקו והגיבו למאמר זה

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. מיטל (6/05/2008 15:51:50)
2. דורון (7/05/2008 21:27:20)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות