דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

מלכ"רים כנותני שירות - חיבור של יתרונות כל המגזרים

Photo: Pixabay (הגדלה)

 

כאב לילדים בגיל הרך וכעובד סוציאלי העוסק בתחום הילדים מטרידה אותי מאוד רמת השירותים הניתנים בישראל לילדי הגיל הרך. שירותים רבים - ביניהם שירותי החינוך לגיל הרך ניתנים לציבור על ידי עמותות  הנתמכות על ידי המדינה, לעיתים בהיקפים גדולים. בשורות אלו אני רוצה לדון בשאלה האם המלכ"ר בשל היותו גוף עצמאי בעל אג'נדה ומערכת ניהול משלו - יכול לחדש ולשפר את השירות או שמא המלכ"ר בשל היותו גוף תלוי כלכלית ובירוקרטית במנגנונים ציבוריים - מצמצם את המענה הניתן ללקוח הן מבחינת הצורך הקיומי שלו בחסכון כספים והן מבחינת היותו גוף הנתון ללחצים חיצוניים של גופים ומשרדים ציבוריים.

אני כותב שורות אלה כאזרח שנפגע משביתה ארוכה של המטפלות במעונות גוש עציון, שביתה שהחלה בעקבות מבוי סתום במשא ומתן בין המטפלות לבין המתנ"ס המקומי שהוא הגוף המפעיל את המעונות. מצב זה היה המשך ישיר של התנהלות לוקה בחסר במערכת המעונות האזורית, הן מבחינה פיזית ברמת התחזוקה והן ברמה של ההדרכה הניתנת למטפלות. המטפלות, שלא עוברות הכשרה מספקת לתפקיד, מקבלות שכר נמוך, לא מודרכות ומתמודדות עם מחסור באמצעים ואיבזור נאות.

מצב זה עורר בי את השאלה: מדוע המערכת הזו מתנהלת בכזו בינוניות? האם בגוף פרטי שממוקד ברווח וחשוף לתחרות הדברים יכלו להיראות כך ומנגד, האם במערכת החינוך הציבורית והממלכתית מצב שכזה יכלול להתרחש? נדמה שהתשובה המוחלטת היא שלא ולכן ברצוני לבחון מה יתרונותיו וחסרונותיו של השירות הניתן על ידי מלכ"רים דווקא אם בכלל יש יתרון שכזה ולא על ידי מפעיל עסקי-פרטי או ציבורי.

שירותים שונים בתחום הרווחה והחינוך עברו בשנים האחרונות לניהולן של עמותות כחלק מתהליך ההפרטה שעברו גופים ושירותים ציבוריים. מחד, יש במציאות זו בכדי לשפר ולשכלל שירותים מקובעים ומיושנים שהתנהלו בצורה מסורבלת מכיוון שעמותות על פי רוב הינן גופים קטנים יותר בדרך כלל, משוחררים ואלסטיים יותר ובעלי אג'נדה ערכית משלהן. מאידך, נוצרה מציאות בחלק מהמקרים, שבה המלכ"ר נכנס למקום או לתחום שבו השליטה שלו בעשייה היא חלקית בלבד מכיוון שמאחורי הקלעים, הרגולטור שאותו החליפה העמותה, עדיין נוכח ואף מתערב בניהול הפעילות באופנים שונים. בסוגיית המעונות, המציאות הזו הגיעה לידי עיוות גדול אף יותר מכיוון שהתפיסה היא שהחינוך (באחריות משרד החינוך) מתחיל רק מגיל 3. אי לכך, עד גיל זה אין מעורבות אקטיבית של משרד החינוך ומי שממן ומפקח על המעונות הוא משרד התמ"ת (הכלכלה). באופן כמעט טבעי, משרד התמ"ת שאינו גוף המתמחה בניהול מערכות חינוך לא מנהל את המסגרות הללו בראייה חינוכית\טיפולית אלא יותר בראייה כלכלית (דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בהנחות שמעניק משרד התמ"ת לאמהות עובדות ששמות את ילדיהן במסגרת - המבחן הקובע הוא האם הן עובדות או לא ולא מדדים חינוכיים או טיפוליים). המציאות הזו יוצרת חלל אליו מגיעות העמותות רק כנותנות שירות ולאו דווקא מתוך צורך ורצון לקדם אג'נדה כלשהי. במובן זה, מתעצמת השאלה מה קורה כאשר עמותה היא חלופה לשירות ציבורי אך לא יכולה להתנהל כגוף פרטי-עיסקי שיודע לשווק את עצמו ולמקסם תפוקות על מנת להתקדם ולהצליח. מציאות זו יוצרת גופים ושירותים בינוניים שכל תכליתם היא להיות המבצע של גוף ציבורי שמינה את המלכ"ר לבצע את עבודתו. אחת הטענות שמושמעות נגד מסגרות חינוך פרטיות בגנות חוסר הפיקוח שיש במסגרות אלו נסמכת כמובן על ההנחה שבמערכת ציבורית או כזו שכפופה לציבורית יש פיקוח אפקטיבי. טיעון זה מאבד מערכו אם בוחנים לעומק כמה והאם בכלל מתקיימת הדרכה או פיקוח אפקטיבי במסגרות הללו. במעונות למשל, מכיוון שהם משויכים למשרד ממשלתי שלא מתמחה בכך, הפיקוח הזה אינו אפקטיבי דיו ואינו מספק סיבה להעדיף מערכת מלכ"רית  (כזרוע של משרד ציבורי) על פני מגזר פרטי. במידה והפיקוח והליווי היה נעשה באופן רציני יותר, טיעון זה יכול היה לקבל ביסוס. דוגמא לכך ניתן להביא מתחום המועדוניות לילדים בסיכון שמפעילות עמותות בירושלים ומלוות בפיקוח חיצוני משמעותי של העירייה, שם ניתן לראות איך מלכ"ר מקבל יתרון כאשר הוא מופע ומלווה על ידי גוף ציבורי בעל עניין בתוכן הפעילות ולא רק בעם התרחשותה.

יתרונה הברור של עמותה "ללא כוונת רווח" היא בחוסר השאיפה של מנהליה להשגת רווח, אלא בקידום רעיון, ערך או מדיניות כלשהיא. כדי להיות רשום כמלכ"ר על היזמים להתאגד סביב רעיון או ערך משותפים. על פי רוב אנו נוטים לחשוב כי גוף פרטי הממוקד בהשגת רווח, יחסוך עלויות על חשבון מה שהלקוח יקבל בניגוד למי שמציע שירות שלא למען רווחתו הפרטית. למרות זאת, המגזר הפרטי "מרוויח" מהמוטיבציה של נותן השירות להיות טוב יותר בכדי להרוויח יותר ולשרוד - לגדול.

אם כך, מה היתרון שיש למלכ"ר על פני מפעיל פרטי במתן שירות? ואולי פרטי - עסקי עדיף? נדמה כי התשובה אינה נמצאת רק באחד מן הצדדים ולכן יש צורך לחבר את הייתרונות משני צדדי המתרס. מתן שירות על ידי גוף שהוא רק למטרות רווח ואין עליו פיקוח אפקטיבי של רשות מקצועית, יהיה לוקה בחסר. מנגד, מתן שירות על ידי גוף שאינו למטרת רווח והוא מפוקח ומודרך באופן מקצועי אך משולל גם כל צורך למתג את עצמו כטוב - מקצועי ויוקרתי, גם הוא חסר.
מכיוון שישנה אפשרות לפקח ולהדריך את המגזר הפרטי בתחום שירותים בסיסיים וחיוניים, למשל בתחום המעונות - נדרש כל מפעיל לקבל רשיון הכולל מדדים שונים של פיקוח בהם נדרש העסק שלו לעמוד, לא ניתן להישען רק על נקודה זו כיתרון בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי או למלכ"ר. לפיכך, יתרונו של המלכ"ר כנותן שירות יהיה בשתי היבטים - הראשון: אם גם המלכ"ר יקנה לעצמו צורת חיים של מקבילות במגזר הפרטי מבחינת שיווק, מיתוג וייעול מקצועי וניהולי. השני: הבסיס הערכי שעליו מושתת המלכ"ר, צריך לתת את אותותיו בהתנהלות השוטפת של המלכ"ר ובאופן שבו הוא מתקיים ובכך להוות גורם חיובי ומשמעותי בהקבלה לגופים ממגזרים אחרים.

בימים אלו, הכניסה מועצת גוש עציון עמותה שמתנהלת כמלכ"ר לניהול המעונות במספר יישובים. במידה ועמותה זו תנהל את המסגרות הללו מתוך ראייה ואג'נדה ערכית תוך ניצול של ייתרונות הן מהמגזר הפרטי בהיבט של ניראות, מיתוג וייעול הן מהמגזר הציבורי בהיבט של עמידה בסטנדרטים ונורמות של מערכת חינוכית לכל דבר כי אז נצא נשכרים מכל המהלך ותהה זו דוגמא טובה למימוש היכולת של מלכ"ר לחבר כגשר בין המגזרים השונים ולהוות נותן שירות מיטבי עבור הציבור.

 

אברהם ברנשטיין, עו"ס וסטודנט לתואר שני בניהול מלכ"רים

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות