דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

כל המציל נפש אחת: על תרומת איברים וחקיקה

הגדלה


בשנת 2013 נערכו בישראל 392 ניתוחים להשתלת איברים, זאת ללא עיגון חקיקתי המסדיר את נושא תרומת האיברים. בזמן שהממשלה גוררת רגליים והצעת חוק האמורה להגדיל משמעותית את מספר תורמי האיברים בישראל ממשיכה להתעכב, מעל לאלף איש ממתינים כיום להשתלה אשר תציל את חייהם. אמנם עמותת "אדי" פועלת להעלאת נושא תרומת האיברים לסדר היום הציבורי זה למעלה משלושים שנה, אך סיכוייהם של הממתינים להשתלות למצוא מזור נמוכים עד מאוד, היות וארבעה עשר אחוזים בלבד מהאוכלוסייה חתומים על כרטיס "אדי", המביע את ההסכמה לתרומה. נתונים מדאיגים אלה מעלים את השאלה: האם קברניטי המדינה, האמונים על קביעת סדר היום הציבורי-חברתי, מפקירים את הממתינים להשתלה כפצועים בשטח?

לאורך שנות פעילותה, עמותת "אדי" שמה לה למטרה לגייס תומכים המוכנים לתרום את איבריהם לאחר מותם. על אף מאמציה, נתקלת האגודה במכשולים רבים. הקושי המרכזי הוא חוסר ההיענות הציבורית לחתימה על הכרטיס. חוסר היענות זה נובע מסיבות מגוונות, כגון פחד מהעיסוק במוות, הימנעות מהבירוקרטיה הכרוכה בחתימה, עצלות ומניעים דתיים. מכשול נוסף העומד בדרכם של אלה המעוניינים לתרום את איבריהם הוא התנגדות המשפחה. הדו"חות השנתיים של המרכז הלאומי להשתלות מראים כי שנה אחר שנה, במעל למחצית מהמקרים, תרומת האיברים של חתומים על כרטיסי "אדי" אינה מתבצעת, בעקבות התנגדות משפחותיהם. הבעיה נעוצה בכך שכרטיס "אדי" משקף אמנם את רצונו של החתום עליו, אך הוא אינו בעל תוקף משפטי.

קשיים אלה, העומדים בדרכה של עמותת "אדי" ומעכבים מציאת פתרונות לממתינים להשתלה, יכולים להיפתר במידה והממשלה תגלה מעורבות מוגברת בנושא. אמנם בשנים האחרונות חוקקו חוקים המעודדים תרומת איברים, אולם השפעתם אינה משמעותית והם אינם נותנים מענה טוב דיו למצב הקיים. כך למשל, בשנת 2008 חוקק חוק ההשתלות, המעניק הטבות לתורמי איברים שעודם בחיים. כמו כן, ב-2010 החל המשרד הלאומי להשתלות להנהיג מדיניות לפיה מי שיחתום על כרטיס "אדי" לתרומת איברים יקבל קדימות בתור, במקרה שיזדקק בעצמו לתרומה. ניתן לראות כי ההטבות הנובעות מחוקים אלה לא הגבירו באופן משמעותי את ההיענות הציבורית לחתימה על הכרטיס. בנוסף, אין תיקוני חקיקה אלה מתייחסים לקונפליקט מול בני המשפחה.

על אף תמונת המצב העגומה, בחודש פברואר האחרון, ועדת השרים לענייני חקיקה של הממשלה החליטה שלא לתמוך בהצעת חוק השתלת איברים, על פיה, רק אזרח שיחתום על טופס סירוב לתרומת איברים, איבריו לא ייתרמו. הצעת החוק נדחתה בטענה כי אין בסמכותה של המדינה לכפות על אזרחיה לתרום את איבריהם לאחר מותם. אולם, טענה זו היא חסרת בסיס, מכיוון שטופס הסירוב, אשר ישלח לכל אזרח, יאפשר לו להביע את התנגדותו לתרומה בצורה פשוטה למדי. כך, מתבטל אלמנט הכפייה, היות וההחלטה נותרת בידיהם של האזרחים. אי-תמיכתה של הממשלה בהצעת החוק מצערת ומכעיסה, לאור היתרונות הרבים שההצעה מביאה עמה. חשיבותה המרכזית של ההצעה היא השינוי התפיסתי המהפכני. כך, ברירת המחדל היא שכל אדם הוא תורם איברים בפוטנציה, ובמידה ואינו מעוניין להיות כזה, בקשתו תכובד ויהיה עליו להביע התנגדות אקטיבית לתרומה. שינוי שכזה יביא למצב בו אנשים אשר נמנעו מחתימה על הכרטיס מסיבות טכניות, כמו חוסר מודעות או רתיעה מבירוקרטיה, יצטרפו בצורה אוטומטית למאגר התורמים, ויביאו להגדלה משמעותית שלו. קביעה זו מאוששת על ידי מחקרים אשר נערכו באירופה, ומצאו כי חוקים מסוג זה הגדילו בצורה דרסטית את מספר תורמי האיברים, והעלו אותם לכתשעים אחוזים מהאוכלוסייה.

חשוב להדגיש כי דחייתה של הממשלה את הצעת החוק, אינה פוטרת אותה מאחריות. לכן, על קובעי המדיניות מוטלת המשימה למצוא דרכים אחרות להגברת מעורבות ממשלתית בתחום זה. כך למשל, חקיקת חוק אשר יעניק תוקף משפטי לכרטיס "אדי" הינה הכרחית. המצב הנוכחי, בו מעל למחצית מהתרומות אינן יוצאות אל הפועל בעקבות טרפודן של המשפחות, הוא אירוני ואבסורדי כאחד. כך למעשה, משפחה אחת אשר איבדה את יקירה, בהתנגדותה, עלולה להביא לאובדן גם במשפחות נוספות. אמנם הצעת חוק זו לא תגדיל את מאגר התורמים, אך היא לפחות תביא לניצול מלא של המאגר הקיים.

פעילותה של עמותת "אדי" חשובה ומוערכת, אולם, אני סבורה כי אין בידיה כלים מספקים להביא לשינוי משמעותי בנושא תרומת האיברים בארץ. על מנת להביא לשיפור במצב הקיים, אין מנוס מלקיחת אחריות ממשלתית. ההצעה המשמעותית ביותר אשר הועלתה עד היום נדחתה, אך אין הדבר פוטר את הממשלה ממציאת דרכי פעולה חדשות. חוקים אשר הוצעו בעבר, נתנו מענה חלקי ולא מספק לבעיה. לכן, בעתיד, על קובעי המדיניות לשקול את עמדתם ולדאוג כי פעולותיהם יותאמו לקשיים הקיימים בפועל בגיוס תרומות איברים מן הציבור. בנושא כה חשוב, כאשר חיים ומוות מונחים על כף המאזניים, אין זה אפשרי להסתמך על רצונם הטוב של האזרחים בלבד. לכן, עיגון תרומת האיברים באמצעות חקיקה אשר תקדם אותה ותגן על מעמדה, הינו חובה חברתית ומוסרית.


חצב מטס, סטודנטית לתואר שני בניהול מלכ"רים באוניברסיטה העברית ועובדת סוציאלית קהילתית.

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות