דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

יש אנשים עם צורך להתנדב

הספריה החדשה במושב תקומה. נוצר יש מאין.

השנה אני לומדת בצפון, כך ששדרות רחוקה מהעין, אבל בהחלט לא רחוקה מהלב. לקראת סוף חופשת הסמסטר, התגלה לו שבוע פנוי. מבחינתי, זה ברור מאליו שצריך אותי ושאני יכולה לעזור איכשהו. מצאתי באתר של חברה טובה מידע על הקמת ספריה במושב תקומה. כמה זה פשוט להתנדב.

את הספריה מקימה עמותה בשם חברים לטובת ישראל, שדוגלת בחינוך להתנדבות וערבות הדדית. מושב תקומה הוא מושב דתי שנחשב חלק מ"עוטף עזה". אין בו ספריה ולכן החליטה העמותה, במסגרת פרויקט "היכלי ספר" שלה, ליצור בו מקום מפגש שישלב ערכים חברתיים ותרבותיים. בשיתוף פעולה הדוק עם המועצה והנהגת היישוב, נבחר מקום (המחלבה הישנה). המושב צבע את המקום והכשיר אותו ליום הפעילות, ואילו העמותה ומתנדביה דאגו לציוד צביעה, ספרים רבים (בעזרת ארגון "עם הספר"), מדפים, רהיטים ועוד.

כשהגעתי לפעילות, ראיתי ערימות ספרים שאין להן סוף. היינו חמישה מתנדבים של חברה טובה, ואלינו הצטרפו מתנדבים של "חברים לטובת ישראל" מכל הארץ, פנסיונרים מקיבוץ דביר, בנות שירות מפתח תקווה, סטודנטים, קצינים, חיילים ותושבי המושב וילדיהם. התחלנו לעבוד: קבוצה אחת מיינה ערימות של ספרים, קבוצה אחת הרכיבה רהיטים, קבוצה שלישית הפכה את המחלבה למאהל בדואי עם ציורי גמלים. כולם מצאו איך לעזור - מילדים קטנים ועד לסבתות. ילדים והוריהם יצרו ביחד מוביילים ויצירות אומנות לטובת הספריה. בסוף היום התכנסו כולם ונקבעה מזוזה בספריה. הרב של המושב הזכיר שאנו עם הספר, ואז נכנסו התושבים והילדים הנרגשים לראות את הספריה החדשה.

הייתה אווירה נהדרת של עשייה, יצירה והתנדבות. פגשתי שם אנשים נפלאים. אנשים עם צורך להתנדב. ממש חבר'ה שחשים שזה צורך שהכרחי למלא - מבחינתם, אי אפשר לשבת בצד, ולכן קמים ועושים מעשה. חזרתי הביתה מחויכת. אני יודעת שיש ספריה שתמשיך להתפתח ולגדול. אני יודעת שעזרתי לעוד מקום באזור הנגב. לעוד קהילה בעוטף עזה. אני יודעת שבזמנים לא-פשוטים, חשוב ליצור מקומות למפגש ולהפוגה. הפעילות הזאת יצרה יש מאין - כי עכשיו יש ספריה מקסימה. הקהילה זכתה בספריה, ואני זכיתי להכיר אנשים מקסימים וילדים מתוקים שאמרו תודתם בחיוכים ובמבטי פליאה. השמחה וההרגשה הטובה שלהם מניעים את הצורך שלי.

אני יודעת שמסוכן בשדרות ובקיבוצי הסביבה
יש לי משפחה וחברים רבים באזור. גם מסלולי הטיול לכלניות מעניקים נפח חדש למושג "צבע אדום". אבל אני יודעת גם, שגרים שם אנשים. חיים שם בני אדם. הילדים שלהם לומדים שם - ואילו אני אורחת רק לרגע. אני לא זו שאתן מענה לכל הבעיות. אני לא יכולה להכריע בסוגיית המיגון, אבל אני יכולה לסייע ולשפץ. ואני יכולה לגרום לילדים לחייך. אני לא קוראת להסתכן ולרדוף אחרי הקסאמים. אבל אפשר ללכת במודע, אפשר לשמוע תדריך בטחוני, ולהגיע. זה אמנם מפחיד להתהלך או לנהוג בין הבתים בשדרות ויישובי עוטף עזה. אבל בעיניי, זה המעשה הנכון.

הקליקו והגיבו לכתבה זו

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
האם אתם זקוקים לעוד ספרים והאם יש בתכנית הקמת ספריות נוספות? נא לענות באתר
דניאל (27/02/2008 13:34:14)
2. הדס בר (27/02/2008 15:58:14)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות