דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

"כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך"

חזרנו מהמסע, ולא נראה שהעולם השתנה. חוץ מאמא, אף אחד לא שמע על זה. ובכל זאת, משהו השתנה. אני השתניתי, חבריי לקבוצה השתנו, ויש גם כמה קירות באשקלון שהשתנו לטובה.

השינוי שלי נבע מהמפגש עם מיקי גולדווסר, אמו של אהוד. היא סיפרה לנו על הבנים, ובמיוחד על בנה. היא סיפרה עליו כאדם, כבן. על כמה הוא נאבק למען איכות הסביבה. כמה הוא היה שמח לדעת שאנחנו יוצאים לנקות חופים. המראה שלה מדברת על בנה בלשון ההווה הפך את כל המסע לכדאי ונכון. שאלנו אותה: מה לעשות? איך אפשר לעזור? היא אמרה, לכתוב מכתבים ולעורר את המודעות. במסע שלנו, הגשמנו מעט את בקשתה.

כשהסתובבנו עם חולצת המסע שעליה מודפסת תמונת הבנים, יצא לי מספר פעמים לספר לאנשים על המסע שלנו. כולם הופתעו לשמוע וחיזקו אותי. במרכז המסחרי סיפר לי השומר שהוא חושב על הבנים, כאילו היו הבנים שלו. אמרו לי שאנחנו צודקים, וכל הכבוד. הסתכלתי על החולצה הזו שוב מאז, ואני יודעת כמה חשוב ללכת איתה סתם כך ברחוב. אז בהחלט עזרנו לשמור על המודעות בארץ וגם על המודעות התקשורתית. ולגבי המכתבים – אשלח אותם בקרוב.

ובחזרה למסע: הרעיון היה ללכת ולהתנדב באזורים שבהם המשפחות גרות. להתנדב בתחומים שקשורים למה שהבנים אהבו. המטרה הלא מוצהרת, הייתה להזכיר ולחשוף כמה קל לתת. מכל אחת מפעילויות ההתנדבות, אני זוכרת פרצופים ושיחות. את הילדה המבואסת בבית החולים, ששתי מתנדבות שכנעו אותה כמה טוב להישאר בבית החולים ולא בבית הספר... את הנוער במרכז הקליטה המקשט את הסוכה. את עדן, מנסה ללמד אותי שיר באמהרית. ובעיקר את הרגע שמגיע אחרי ההתנדבות - באוטובוס, כולם מותשים אך מחייכים. ראיתי את האושר הזה שמציף אותך לאחר מעשה. את הכוח והרצון להמשיך ולהתנדב. ראיתי איך עשינו שינוי במקומות שאליהם הגענו - שינינו את השגרה, וגם הוכחנו שיש אנשים טובים ושאפשר ליצור ולעשות ביחד.

                                    כמה ממשתתפי המסע (צילום: תום בן יוסף)         

בערב, אחרי יום עמוס, הגענו לפאנל עם משפחות החטופים והנעדרים. 
מחכים לאות חיים: צבי רגב (משמאל) ונזדי חלבי. (צילום: תום בן יוסף)ראיתי את צבי רגב, אבא של אלדד, מתרגש מולנו ומתקשה לדבר. הוא סיפר, שכל מאמציו מוקדשים לקבלת אות חיים מבנו. פגשנו גם נציגים ממשפחות החטופים של שנת 2000: את יעקב אביטן, אבא של עדי ז"ל ואת משפחתו של עומר סועאד ז"ל. יעקב אביטן סיפר לנו, שבמבט לאחור הוא מודה על כל התמיכה שמשפחתו קיבלה. הוא חזר ואמר, שצריך להתמיד ולשמור על החטופים בראש סדר היום הציבורי - וזו התרומה העיקרית של המסע. נציגי משפחת סועאד סיפרו לנו על החיים בלי עומר. הם אמרו, שביום בו בוצעה עסקת השבויים, מתה התקווה שלהם לקבל את עומר בחיים. בנוסף היו שם נציגי משפחתו של החייל מג'די חלבי מדלית אל כרמל. המשפה הקימה עמותה בשביל לקבל כל פיסת מידע על גורל בנם, שנעלם לפני שנתיים וחצי. גם הם סיפרו על הקושי בשמירת הנושא בסדר היום הציבורי. המפגש הזה, בין משפחת רגב לשאר המשפחות, הראה כמה כל סיפור הוא ייחודי ושונה. המשותף היה המאבק בחיים, עם חוסר הידעה על גורל בנך. הפאנל הזה חיזק בי את ההחלטה להמשיך ולנסות לעזור. הוא נתן לנו את העידוד וההצדקה לדרך שאליה יצאנו ביום כיפור.

חיים אברהם תורם את חלקו לציור הקיר (צילום: תום בן יוסף)


ביום השני, הקבוצה שלנו חילקה מנות מזון בתל אביב ושיפצה שכונת מצוקה באשקלון. במרכז השכונה, גייסנו את הילדים לעזור לנו. ביחד יצרנו שני ציורי קיר מדהימים. לפעילות הזו, הצטרף אלינו חיים אברהם, אביו של בני ז"ל, מחטופי שנת 2000. בסיומה של פעילות זו, נערך טקס שבו סיכמנו את היומיים המופלאים האלה, ונאלצנו להיפרד. הרגשנו, שאנחנו מכירים כבר הרבה יותר מיומיים, ולצערנו הבנו שזה נגמר.


 

"כולנו רוצים לתת, רק מעטים יודעים איך". נתן זך, מתוך השיר "כולנו זקוקים לחסד".
אני מאמינה, שאנשים יתנדבו אם הפעילות תהיה נגישה אליהם. אם הם ייחשפו לרעיון ויחליטו לעשות את זה. אני יודעת שזה לא פשוט להתנדב ולהגיע למועדונית של אקי"ם. וזה בדיוק מה שחברה טובה עושה. אנחנו נותנים לאנשים את האפשרות להתנדב כשמתאים להם. המסע הזה היה דוגמה מצוינת - אנשים נפגשו בפעם הראשונה לצורך מסע התנדבות למען החטופים והנעדרים. עבור חלק מהמשתתפים, עניין החטופים היה החשוב ביותר. חלק אחר של המשתתפים רצה להתנדב. בסופו של דבר, נוצרה קבוצה מתנדבת, שלדעתי תמשיך להתנדב, בצורות שונות ובארגונים שונים. השינוי הזה - להבין איך לתת, וכמה זה פשוט - הוא אחד הקשים ביותר להבנה: כי בעצם, זה קל מאוד להתנדב.

עברו כבר כמה ימים מאז המסע, ואני לא מפסיקה לחשוב על מיקי גולדסוור ועל צבי רגב. בכל מקום שאליו אני מגיעה, אני מספרת על המסע המופלא שלנו. זה גרם לי לחשוב על יכולתו של הציבור להשפיע על דברים גדולים ומסובכים. אינני יודעת האם הצפת מכתבים תעשה את השינוי, או האם פעילויות התנדבות יעלו את המודעות. אך ברור לי שהוספנו עוד דרך יצירתית למאבק המתמשך. הזכרנו להרבה אנשים, שיש משפחות שלא חוגגות את חגי תשרי והרמדאן בהרכב מלא. וחוץ ממני, עוד אנשים השתנו במהלך המסע. מישהי אמרה שהיא לא הייתה מדמיינת אפילו התנדבות באקי"ם לפני המסע. נחשפנו לכוחה של ההתנדבות

וכמו שאומרים בחברה טובה: אנשים טובים עשו מעשים טובים למען מטרה טובה.

הדס בר השתתפה במסע ההתנדבות ומסייעת לחברה טובה באופן קבוע.
תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה.

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
כתבה יפה- הדס תכתבי יותר
ינון (2/10/2007 20:24:28)
2. ICיתי כרמלי (4/10/2007 00:29:26)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות