דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

עד מתי תאכל החרב

אושר טויטו לאחר פגיעת הקסאם (צילום: חיים הורנשטיין

בצידו האחד של החדר שוכב, קטוע רגל ובמצב קשה אך יציב, אושר בן ה-8 שנפגע מקסאם שנפל בשדרות. בצידו השני של החדר שוכב, במרחק של כחמישה מטרים ממיטתו של אושר, ילד פלסטיני, גם הוא כבן 8, סבתו יושבת לצידו ומתפללת לשלומם של שני הילדים הפצועים, הקורבנות האמיתיים של מלחמות התופת הישראליות-פלסטיניות.
הילד הפלסטיני, ממש כמו אושר הקטן, נפגע ממתקפת האוייב. במקרה הזה - צה"ל.
אותו צה"ל, שכה מתאמץ לשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל, פגע בשוגג דווקא באירוע שהיה מלא שמחה: חתונה של זוג צעירים פלסטינים אשר חגגו יחד עם חבריהם ומשפחותיהם (וביניהם הילד הפלסטיני הקטן שכעת שוכב פצוע במרחק הושטת יד ממיטתו של אושר).
חשוב להדגיש, שללא ספק פגיעת הטיל של צה"ל באירוע התמים הינה טעות מצערת וחפה מכל זדון, שכן צה"ל התכוון לפגוע בבנייני החמאס הסמוכים למקום האירוע.
 
נכון, תמיד אפשר לומר שהם הביאו על עצמם את שלטון הקיצוניות והרוע, את החמאס הרדיקלי שאיתו כידוע אין מה לדבר, שהוא הפוך וגרוע יותר מהשלטון הקודם של תנועת הפת"ח המתונה. וכעת, שיישאו בתוצאות. אין זו אשמתנו אם הם בוחרים לקיים את עצמם בין גופיו של האויב הירוק, ושלא יתפלאו כאשר אזרחיהם נפגעים מהטילים של צה"ל.

אבל בעצם, כשאין לך במה להאכיל את ילדיך, כשהצפיפות בסמטת מגוריך הפכה להיות בלתי נסבלת וכאשר עליך לעבור בדיקות ותורים אינסופיים במחסומי צה"ל, אפילו בשביל להגיע לכפר השכן, ומבלי להיכנס לשטח ישראל כלל - אתה מתחיל לחשוב: מה הטעם בכל זה? למה הם מתייחסים אלינו כך, אותם החיילים עם הכומתות המנומרות?
אז במי תבחר אתה, כשהארגון היחיד המספק לך את הצרכים הבסיסיים ביותר - אוכל ומקור פרנסה - הוא ארגון החמאס הקיצוני?
המאבק האלים הוא תוצאת הייאוש המובהקת ביותר. כך אולי אפשר להסביר את הילדים שגדלים להיות נערים זורקי אבנים על החיילים שבצילם גדלו והתבגרו כל שנותיהם.
 
ואולי לא זו הדרך הנכונה. אולי צריך להפסיק כאן ועכשיו. לזעוק שאיננו רוצים עוד ילדים קטועי רגליים או ילדים מלאי שנאה ופחד, כאלה שחונכו על ברכי האלימות, כאלה שבני משפחותיהם נעלמים לפתע וחוזרים רק כעבור ימים מספר, מספרים את חוויותיהם מהכלא הישראלי. לצעוק שאיננו מסכימים שנשים פלסטיניות יילדו את בניהן במחסום לאחר בדיקות ארוכות ומתישות או שנערות ישראליות יעלו על האוטובוס בדרך לבילוי השבועי ולא יירדו ממנו לעולם.
 
ועל כן אני תוהה מתי קרב הדמים הזה ייפסק.
מתי יבוא היום שבו קסאמים ייפלו על שדרות, וצה"ל לא יגיב במבצע חיסולים בעזה, או לחלופין - מתי הפלסטינים, אויבינו חסרי השם והפנים, יישברו את מעגל השנאה, יבליגו על פעולות צה"ל ויצעדו צעד אמיץ אחד אל עבר ההידברות, שלא לומר לעבר השלום? 

 

הקליקו והגיבו למאמר זה   

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. שניר (16/02/2008 18:23:31)
2. טובה (16/02/2008 20:42:44)
3. ים (16/02/2008 23:31:16)
4. שימי (17/02/2008 09:07:47)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות