דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

פצעים ונשיקות - החלק השני

ים של מחשבות

זהו החלק השני של סיפורה האמיתי של מלי. לחלקו הראשון - הקליקו כאן

מלי ענתה לטלפון ולא הצליחה לשמוע דבר.
היא נכנסה לחדר מבודד כדי לשמוע את חברתה...
"אני לא שומעת אותך! תצעקי! עליתי לחדר למעלה! איפה את?"
אבל החברה, מעברו השני של הקו, מלמלה בכוונה - כדי להעסיק את מלי בחדר העליון לזמן ממושך.
יואב נכנס לחדר...
"היי יואב.. ראית אותה?! היא מתקשרת אליי ואני לא שומעת מה היא אומרת... אני מודאגת!"
"היא בסדר, היא רוקדת, ראיתי אותה עכשיו... היא רק רצתה לבודד אותנו.."
"מה? מה זאת אומרת? בוא נחזור לרקוד, הידיד שלי רק הלך לקנות לי שתייה והוא בטח מחפש אותי".
היא נגעה בדלת כדי לפתוח אותה ומשכה את הידית בבהלה.
הדלת לא נפתחה.
היא נעלה את הדלת... איזו חברה... היא נעלה את הדלת!!
"יואב תפתח אני רוצה לרקוד!"
"הלילה עוד צעיר יקירתי... ולי יש משימה שהבטחתי לעצמי שאקיים כבר הרבה מאוד זמן"
"איזו משימה?"
"להיות איתך".
"יואב... תן לי לצאת, זה לא מצחיק..."
"תני לי לסמן וי ברשימה, ואז אתן לך לצאת..."
הוא התחיל להתקרב אליה.
היא הלכה אחורה. הוא מתקרב, היא הולכת אחורה, הוא מתקרב, היא נתקעת בקיר... אין לאן לזוז.
ידיו בשני צידיה, והיא כלואה בתוכו...
הוא מתקרב עם הפה הגדול שלו... נוגע לאט לאט...
היא מזיזה אותו, אבל זה לא מפריע לו להמשיך...
לאט לאט הוא מעלה את היד שלו מהבטן שלה... ועולה... ועולה... ונוגע. והיא צועקת. אבל אין אף אחד שישמע... המסיבה בחוץ ממשיכה... ורועשת... והוא משתיק אותה כל פעם מחדש בחתימת שפתיים.
"יואב אני..."
"ששש... את אוהבת אותי... ואני אוהב אותך... זה ברור... את לא צריכה לדבר..."
הוא מוריד את היד אל השוק...
יורד ויורד...
סוף החצאית... עולה ועולה...
והפעם... מתחת לחצאית...
היא זזה...
הוא צועק,
"את תעשי מה שאני אומר, או שזה יהיה כואב!"
"יואב, אני בת 14 מה אתה רוצה?!"
"רוצה אותך,רק אותך".
מעלה את ידו אל מתחת לחצאית...
ופותח את כפתור מכנסיו תוך כדי נשיקה, כדי לא לתת לה חלילה להימלט מידיו.
היא דוחפת אותו בכל כוחה...
זה לא עוזר.
הוא ממשיך בזממו.
חזק,
ומהר,
וכואב,
וצועק,
וצועקת,
ודם,
וצעקות,
וגניחות.
"נו?! היה קשה?!"
השיער של מלי הסתיר את פניה, מבטה שמוט כלפי מטה, תחתוניה על הרצפה, יואב רכס את מכנסיו ויצא מהחדר...
מלי התלבשה במהירות וברחה מהמועדון.
ברחה ויותר לא חזרה לשם.

הסיפור של מלי הוא סיפור כואב. אין מי שיודע. אין מי שיקשיב.
אין לה אמא שתתמוך, האבא גם נעלם מהתמונה, והאחים סגורים בענייניהם.
ומה שנשאר למלי זאת הצלקת הגדולה הזאת. עכשיו, כעבור 4 שנים, היא התגברה על הכאב, אבל הסימן עדיין שם.
עם חברות בוגדניות, הורים שמחנכים לא נכון את ילדיהם, ופרח שנקטף בפעם הראשונה על ידי אדם זר, ובכוח פיזי עצום.
כשמסתכלים למלי בעיניים רואים שהיא בנאדם עמוק, עמוק מאוד.
אך אף אחד לא יכול להבין כמה סבל היא עברה במשך כל שנות חייה.
היא שבורה מבפנים אך לא מראה זאת כלפי חוץ.
מלי התמודדה עם הפחדים שלה בהדרכה, כדי שהחניכים שלה לא יראו דמות שלילית כמודל לחיקוי, הלכה והראתה להם שאחרי נפילה אחת בחיים יש הרבה מאוד נפילות.
וההתמודדות עם הנפילות האלה עוברת באחת משתי דרכים:
להמשיך ליפול בלי לנסות לקום,
או לאסוף מחדש את כל הכוחות, לקום, ולהעביר לאנשים אחרים: שיש להם בשביל מה ובשביל מי להיות חזקים.
היא בחרה בדרך השנייה, ובאה להגיד לנו: שמה שלא הורג, מחשל.
כיום היא חיה עם משפחתה, הם כולם מתים מהלכים, מתים נפשית אך חיים והולכים עדיין.
האמא עדיין מאושפזת במוסד.

הסיפור הזה הוא לא סיפור, זו מציאות.
ואת המציאות הזאת תוכלו למחוק מצג המחשב, אך לא תמחקו מהזיכרון.
מלי מבקשת: תתלונני, ותמנעי ממנו לעשות את זה לעוד בנות ולגרום גם להן לטראומה כל כך גדולה
"לעולם לא יאנסו אתכן לשתוק"

הקליקו והגיבו למאמר זה


הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. שירי (5/02/2008 12:20:38)
2. ים (5/02/2008 21:20:40)
3. שירן (6/02/2008 18:00:25)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות